Over the course of many years, without making any great fuss about it, the authorities in New York disabled most of the control buttons that once operated pedestrian-crossing lights in the city. Computerised timers, they had decided, almost always worked better. By 2004, fewer than 750 of 3,250 such buttons remained functional. The city government did not, however, take the disabled buttons away—beckoning countless fingers to futile pressing.
Initially, the buttons survived because of the cost of removing them. But it turned out that even inoperative buttons serve a purpose. Pedestrians who press a button are less likely to cross before the green man appears, says Tal Oron-Gilad of Ben-Gurion University of the Negev, in Israel. Having studied behaviour at crossings, she notes that people more readily obey a system which purports to heed their input.
Inoperative buttons produce placebo effects of this sort because people like an impression of control over systems they are using, says Eytan Adar, an expert on human-computer interaction at the University of Michigan, Ann Arbor. Dr Adar notes that his students commonly design software with a clickable “save” button that has no role other than to reassure those users who are unaware that their keystrokes are saved automatically anyway. Think of it, he says, as a touch of benevolent deception to counter the inherent coldness of the machine world.
That is one view. But, at road crossings at least, placebo buttons may also have a darker side. Ralf Risser, head of FACTUM, a Viennese institute that studies psychological factors in traffic systems, reckons that pedestrians’ awareness of their existence, and consequent resentment at the deception, now outweighs the benefits. | במרוצת שנים רבות, מבלי לעשות עניין גדול מכך, הרשויות בניו יורק הוציאו מכלל פעולה את רוב לחצני הבקרה שהפעילו בעבר את רמזורי מעברי החצייה בעיר. טיימרים ממוחשבים, כך החליטו, עובדים טוב יותר כמעט תמיד. בשנת 2004, פחות מ-750 מתוך 3,250 לחצנים כאלו נותרו שמישים. ואולם, שלטונות העיר לא סילקו את הלחצנים - ועודדו אינספור אצבעות ללחוץ לחיצות שווא. בתחילה שרדו הלחצנים בגלל עלות הסרתם. אך התברר שגם ללחצנים בלתי שמישים יש תכלית. הולכי רגל שלוחצים על הלחצן צפויים פחות לחצות לפני שהאיש הירוק מופיע, לדברי טל אורון-גלעד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ישראל. לאחר שחקרה התנהגות במעברי חצייה, היא מציינת כי אנשים מוכנים יותר לציית למערכת שמתיימרת להקשיב לקלט שלהם. לחצנים בלתי שמישים יוצרים אפקט פלאצבו מסוג זה מפני שאנשים אוהבים להיות תחת הרושם שהם שולטים במערכות שהם משתמשים בהן, לדברי איתן אדר, מומחה ליחסי הגומלין אדם-מחשב באוניברסיטת מישיגן, אן ארבור. ד"ר אדר מציין שהסטודנטים שלו מתכננים לעתים תכופות תוכנה עם כפתור "שמור" שאין לו שום תפקיד פרט להרגעת אותם משתמשים שאינם מודעים לכך שהקשות המקלדת שלהם נשמרות אוטומטית בכל מקרה. חשבו על כך, הוא אומר, כקמצוץ של הטעיה שוחרת טוב כנגד הצינה הטבועה בעולם המכונות. זוהי דעה אחת, אך לפחות במעברי החצייה ללחצני הפלאצבו עשוי להיות גם צד אפל יותר. רלף ריסר, ראש FACTUM, מכון וינאי שחוקר גורמים פסיכולוגיים במערכות תחבורה, סבור שמודעות הולכי הרגל לקיומם, והתרעומת הנובעת מכך כלפי ההטעיה, עולות כעת על התועלת. |